מאגר הידע

חלק חשוב מתפקידנו כרופאות שיניים הוא לגדל דור של ילדים והורים, המודעים לשמירה על שיניהם; מה נכון לעשות ומה פחות.

חורים בשיניים, או בשמם המקצועי, נגעי עששת, תלויים בשלושה גורמים עיקריים:

• מאפייני האדם עצמו
• תזונה
• היגיינה אוראלית (צחצוח וכד')

על חלק מהגורמים אנחנו יכולים להשפיע וחלק לא. אבל חשוב להכיר את כל הגורמים, ולהקפיד בהתאם. אם מקפידים לשמור על תזונה והיגיינת פה נכונים אפשר להתגבר על גנטיקה גרועה- ולראיה, יש משפחות המגיעות אליי עם ילדים נטולי עששת לגמרי, ואילו ההורים עם טיפולים מרובים…
אנחנו מאמינות שעם הידע המתאים, והטיפול הנכון בבית ובמרפאה אפשר למנוע עששת.

שיניים ללא חורים – חלק 1- מאפייני האדם עצמו…

אחד החלקים המשמעותיים ביצירת או אי יצירת נגעי עששת הוא האדם עצמו… או בשם המקצועי: המאכסן.
הרבה אנשים חושבים שחורים בשיניים זה בעצם משהו גנטי, ״אם לי יש חורים, גם לילדים שלי יהיו", "זה סוג של שיניים״.. אך עובדות אלה לא בהכרח נכונות.
יש מספר מאפיינים גנטיים המשפיעים וכאן אמנה כמה:

• צורת השיניים – לכל שן יש צורה מסוימת כללית, אך הצורה הספציפית של כל אחת משיניים אלו כגון: מבנה התלוליות, גודל השן והחריצים נקבעים על ידי גורמים תורשתיים ואופייני לכל אדם (כמעט כמו טביעות אצבע). על כן יש אמת בכך שיש "נטייה משפחתית" לעששת; אדם עם חריצים עמוקים ייטה יותר לעששת מאדם עם חריצים רדודים. כיצד נתגבר? המעטת מאכלים שנדבקים לשיניים או צריכתם כחלק מארוחה גדולה יותר. הברשת השיניים לאחר אכילת מאכלים דביקים וביצוע איטומי חריצים ע״פ הצורך.
• צפיפות/ מיקום לקוי של שיניים – כאשר יש צפיפות מרובה או מיקום לקוי של שיניים; קדמי או אחורי מדי, המברשת לא מנקה היטב באזור בו השיניים נפגשות/נוגעות זו בזו. על כן, יש לשים לב ולתת דגש מיוחד לצחצוח שיניים אלו בסיום הצחצוח הרגיל, ובמידת הצורך שימוש בעזרים נוספים כגון מברשות בין- שיניות/חוט דנטלי.
• הרכב הרוק – תכולת היונים ברוק, איכותם וכמותם משפיעים על יצירת נגעי עששת. לרוק מרכיב חשוב בסתירת החומצה שמייצרים החיידקים, רוק בכמות מועטה או עם תכולת יונים דלה לא מבצע נטרול מספק ומהיר של החומציות. כך נוצר מצב בו השיניים לא "מתאוששות" לאחר אכילה ויותר נוטות לעששת. על כן – חשוב להקפיד על שתייה מספקת, לעיתים ניתן להשתמש בתחליפי רוק או לעיסה קצרה של מסטיק ללא סוכר בתום ארוחה – כל אלו על מנת להגדיל את כמות הרוק.
• סוג החיידקים המאכלסים את פינו וכמותם – את האכלוס הראשוני אנחנו מקבלים בגילאי הינקות מהמטפלים העיקריים שלנו (הורים/מטפלות) ובני המשפחה. הפחתת כמות החיידקים במטפלים- תפחית את כמות החיידקים גם בפי הילדים, ע״י צחצוח מיטבי, לעיסת מסטיק עם קסיליטול, וטיפול בנגעי עששת פעילים.

למרכיב האנושי/גנטי/ מאכסן משמעות חשובה, במהלך הבדיקה, שמים לב ודגש גם לגורמים אלו, מנחים את ההורים והילדים כיצד "להתגבר" על קשיים אלו, ניתנות עצות שימושיות על מניעת עששת המתאימה לפה הספציפי שלכם.

שיניים ללא חורים – חלק 2 – תזונה.

הגורם המשמעותי השני להתפתחות נגעי עששת (חורים) הוא התזונה שלנו. אחד המיתוסים הגדולים ביותר הוא: ״מי שאוכל הרבה ממתקים יהיו לו חורים בשיניים״, ״מי שאוכל מאכלים בריאים לא יהיו לו חורים בשיניים". אז כאן אנחנו ננפץ את המיתוס ותבינו כיצד באמת התזונה משפיעה על נגעי עששת וכיצד לשמור נכון.

באופן כללי כמעט כל מה שנכנס לפינו (למעט מים בערך) מכיל ברמה זו או אחרת סוכרים אותם החיידקים יודעים לפרק:

• עמילן המצוי בכל סוגי הפחמימות, בין אם זה תפוח אדמה או פרוסת לחם.
• לקטוז הנמצא בחלב
• פרוקטוז (סוכר פירות טבעי) המצוי בפירות
• גלוקוז (סוכר) שיש בסוכריות, שוקולדים וממתקים למיניהם בין אם מתוקים ובין אם מלוחים.
• על כן, כשאנחנו מכניסים מאכל, ממתק או שתייה שאינה מים, מתחילה פעולת פירוק ע״י החיידקים, התססה ויצירת חומצה המעלה את רמת החומציות בפה. מעל לסף מסויים בו השיניים מתחילות להתמוסס ומינרלים יוצרים מפני השן החוצה.

אבל
לגוף יש מנגנונים מדהימים!! ברוק ישנם חלקיקים המנטרלים את החומצה וגורמים אט אט למצב בו הסביבה החומצית פחות ופחות חומצית, עד למצב בו ישנה חזרה של יונים לתוך השן.

אז איך לוקחים את כל התיאוריה הזו ומעבירים לתכלס?
כל פעם שאנחנו מכניסים לפה משהו, רמת הph יורדת די במהירות (והחומציות עולה) לגוף לוקח כשעתיים להתגבר על כך ולהחזיר מינרלים לתוך השן. ולכן חשוב לאכול במרוכז ולא לנשנש במשך כל היום, להשתדל לרווח כשעתיים בין מאכלים, ובכלל להצמיד את המתוקים לארוחות.

לא להסתובב עם שקית עם קורנפלקס/ עוגיות/ בייגלה. כי אז הילד מנשנש במשך שעה במקום לסיים בכמה דקות וימשיך במשחקיו. מה שחשוב מאוד הינה התדירות!!
בין הארוחות- להתרגל לשתות רק מים.

מי שאוהב לנשנש פירות יבשים- להיזהר, כי אמנם פירות יבשים ללא תוספת סוכר יחסית בריאים, ה"ממתקים של הטבע", אך דינם לשיניים הוא גרוע משוקולד. שוקולד מתמוסס ונעלם אחרי האכילה כך שההתקפה החומצית היא רגעית, בעוד פירות יבשים נדבקים לחריצי השיניים ונותרים לזמן רב.

שיניים ללא חורים – חלק 3 – הגיינה אוראלית

זהו הגענו לחלק האחרון… זהו חלק חשוב.
ההגיינה האוראלית.

צמד מילים הטומן בחובן הרבה: צחצוח נכון, עם משחה נכונה ועזרים נכונים: חוט דנטלי, מי פה, מברשות בין שיניות ועוד.
לניקיון השיניים והפה חשיבות גבוהה (בפוסטים עתידיים אסביר בקצרה על כל הגורמים בפירוט יתר) והוא החלק האחרון שסוגר את התצרף. ע״י ניקוי מיטבי נדאג לפחות התקפות חומציות על השיניים וכפועל יוצא מכך- פחות מוקדי עששת.

יש כמה ״חשוב״ים פה:
חשוב לצחצח פעמיים ביום. לאחר אכילת מאכלים דביקים- רצוי לצחצח את השיניים כדי להיפטר מעודפי המזון. ניתן אף ללעוס מסטיק ללא סוכר לאחר ארוחה על מנת להגביר את הפרשת הרוק (שכזכור לנו- נלחם בחומציות שמייצרים החיידקים)

חשוב להשתמש במשחה עם כמות פלואוריד התואמת לצרכי הילד.

חשוב – להעביר חוט דנטלי בין השיניים בצורה נכונה, החל מהצמדות הטוחנות (אצל רוב הילדים באזור גיל 3.5-4).

חשוב – להוסיף פלואוריד למי שצריך- ע״י שטיפות פה.

ועכשיו אנחנו יודעים את הבסיס למניעת עששת.